מצעים

היא רוצה שאחליף מצעים, עכשיו. היא אומרת שהם מסריחים ומלאים בשערות של החתול, היא מתכוונת ללאסי - החתולה הג'ינג'ית שמצאתי בתוך קרטון ישן של עגבניות במבואה של הבניין לפני שנתיים. היא אומרת שאנשים נורמלים מחליפים מצעים פעם בשבוע, ושגם כל המצעים שלי בצבעים מכוערים ועם דוגמאות של רוסים. אני אומר לה שאמא שלי קנתה לי אותם ושאין לי בעיה איתם. היא מריחה את הכרית ועושה פרצוף עקום, "מה יש לך, אתה לא מריח?!", אני אומר לה שלא, היא אומרת שאני טטרן ומעיפה לי את הכרית לראש, אני מספר לה בחיוך שאתמול מצאתי שערה שלה בתחתונים וזה היה נחמד וגם קצת מחרמן, היא משתלטת מהר על קצה של חיוך ואומרת שאני בבון, אני אומר לה שאני באמת לא מכיר אף אחד שמחליף מצעים פעם בשבוע, זו אגדה, ומספר לה על חבר שהיה איתי בצבא שישן על אותם מצעים כל השירות בלי כביסה אחת. לאסי מגיעה ומגרגרת לה על הירך, היא גורפת אותה עם הרגל לכיווני, "למה בכלל אנחנו נותנים לו לעלות על המיטה" היא שואלת, "היא מפחדת לישון לבד" אני אומר ומבין שאני תחת מתקפה מעורפלת מניעים, "מה קרה זה פתאום מפריע לך" אני משנה כיוון, "אני לא יודעת לאיזה פחים הוא נכנס" "מורן, מה יש לך? היא לא יוצאת מהדירה, וחוץ מזה היא מלקקת את השערות שלה לפחות עשר פעמים ביום - שזה המקלחת של החתולים, וזה בטוח יותר ממה שאת חופפת", "אז אתה יכול ללכת לזיין אותה. בארגז הזה של החול הלבן", אני שותק.

"בחיי, אני לא מבינה איך בנאדם יכול להיות כזה עצלן", "אני לא עצלן" אני אומר לה, "זה באמת לא מפריע לי", "שום דבר לא מפריע לך זאת בדיוק הבעיה שלך", "דווקא מלא דברים מפריעים לי" אני עונה, "מה? שהדילר שלך יגיע בזמן?" היא צוחקת לעצמה, "גם, אבל גם הקרחונים שנמסים בקטבים, הכריתה של יערות הגשם ועוד מלא דברים... את יודעת שהולנד תהיה המדינה הראשונה שתשקע?" "אה, ואז לא יהיה לך איפה ללכת להתמסטל עם שני החברים המפגרים שלך בחנוכה", אני שותק. "כן בדיוק" אני עונה אחרי כמה שניות. היא מתיישבת, "טוב, תקום, אני אעשה את זה", אני נשאר לשכב ומרפה את כל השרירים בגוף כדי להגדיל את שטח המגע של גוף-מזרון, "נוווו קום! לפחות אל תפריע". "מורני בחייאת, מחר, אני מבטיח, עכשיו אני גמור". "למה דודה שלך לא מתייחסת אליי אף פעם?" היא שואלת כאילו הייתה שאלת המשך לתשובה שלי, "מה?", "מה ששמעת. בקושי שלום היא לא אמרה לי ביום שישי", מורן... מה עכשיו?! אני לא יודע על מה את מדברת, היא אוהבת אותך מאד", היא נשכבת חזרה על הגב, "נראה לי שהיא שונאת אותי". "טוב, אני לא יודע מה יש לך, אם את רוצה אני אארגן לכן שבע דקות בגן עדן ביום שישי הבא", היא מסתובבת 90 מעלות לכיווני, "אתה רואה, פשוט כלום לא מעניין אותך", "מורן, אין לי מושג על מה את מדברת, אני מבטיח לך שהיא אוהבת אותך, היא אמרה לי את זה כמה וכמה פעמים", "היא אמרה לך שהיא אוהבת אותי? ככה במילים האלה?" אני נשאר שקוע במקום עם מבט מיושר לתקרה, "לא זוכר בדיוק, אבל כן, כל פעם שאת לא באה היא שואלת עלייך", "ברור, בטח היא מקווה שתגיד שנפרדנו", "שיואו מורן, את רוצה שנתקשר אליה לסגור פינה? או לאמא שלי?" אני מרצין. "לא" היא עונה נחרצות. "יופי, לילה טוב" אני מכריז ומכבה את המנורה שעל השידה.

היא לא עונה ומסתובבת אל הקיר. אני נשאר על הגב וחושב על איזה יום קקה הולך להיות מחר במשרד, ועוד יום שני, ששום דבר טוב אף פעם עוד לא יצא ממנו. היא נשארת עם הפנים לקיר ואני שומע שהעיניים שלה עדיין פקוחות, אני מסתובב בכיוון כפיות ובא למגע. היא לא אומרת כלום. אני לוחש לה על האוזן שאני לא מכיר מישהו שלא יכול לאהוב אותה ותוך כדי אני שולח את היד מתחת לחולצה לגשש אחר פיטמה. אחרי כמה רגעים שאני מנשק לה את הצוואר ולש לה את הבטן והציצי היא מתחילה לזוז בהתחכחות כנגדי, אחרי עוד כמה היא שולחת את היד שלה לזין שלי ואחר כך מורידה לי את התחתונים הורדה ראשונית, אני משלים אותה. היא מסתובבת אליי ועולה למעלה. פתאום אני מרגיש את פרווה מתחכת לי בצד הפנימי של הירך ולכיוון התחת של מורן, זה מבהיל אותי ואני בועט את לאסי למטה וחוטף שריטה תוך כדי. היא גומרת תוך חמש דקות בקול תרועה, אני מסובב אותה למיסיונרית וגומר בפנים שניה אחר כך. אני נותן לה עוד נשיקה על הצוואר ומתהפך הצידה. הרגשת רטיבות קלה עולה מכיוון החלציים שלי, אני מדליק את המנורה הקטנה כדי להוציא את המגבונים מהמגירה, אני זורק לה שניים ולוקח אחד לעצמי. אני מתיישב כדי לשפר זווית הסתכלות, אני רואה שהזין שלי קצת כהה, כאילו ילד בגן צייר עליו עם גואש. בחיפוש לא מסגיר אחר מקור הצבע אני רואה כתם גדול בורדו ממש מתחת הפיפי שלה במרכז הפיסוק.

"מה זה? את במחזור?" אני שואל ומשתדל לא להסגיר את ההיגעלות שלי, "כן כנראה", "מה זה כנראה? למה לא אמרת לי?", "חשבתי שאמרתי לך קודם". היא לא אמרה, אני בטוח, "לא, ממש לא אמרת לי" אני מסיט את הטון למצב חוסר שביעות רצון מתקדם, "הייתי בטוח שאמרתי… זה היום הראשון ולא הייתי בטוחה" היא עונה בנחת ונשארת ממוסמרת למיטה. היא מושיטה לכיווני יד שאחזור להיצמדות, אני נמנע ושולף בהפגנתיות עוד מגבונים ומבריש את הזין שלי הלוך ושוב כמו מנקה ארובות. אחר כך אני מסתכל על הסדין, "איזה גועל נפש" אני חושב לעצמי, לאסי מגיחה ומתחילה ללקק את הכתם, אני בועט אותה למטה שוב, יותר חזק. מורן מרוחה בשובל עונג מרחפת מעל המשבר שלי כלא היה, היא מסתובבת לכיווני ומסמנת לי עוד פעם לשוב למגע "מורני קומי שניה, צריך רגע להחליף מצעים… אי אפשר לישון ככה".

-